בלוג באזרחות- רפאל בנימינוב

לחם, חופש, צדק חברתי/ ראמי עאצם

عيش … حرية … عدالة اجتماعية/ رامي عصام

השיר אותו בחרתי הוא שיר מצרי- "לחם חופש עבודה" ("אעיש חורייה עאדאלה איג'טמעייה") שנכתב על ידי הזמר ראמי עאצם. כחלק ממהפכות האביב הערבי, בשנת 2011 הפילו את משטרו של הרודן מובארק בעקבות עוני רב, שחיתות שלטונית ופגיעה בחופש הביטוי ובעקרונות דמוקרטיים בסיסיים אחרים. בבחירות שנערכו שנה לאחר מכן נבחר הנשיא מורסי, חבר בארגון הטרור- האחים המוסלמים. שלטונו של מורסי לא היה שונה מזה של מובארק ואף גרוע יותר. מורסי נטל לעצמו סמכויות משפטיות רחבות ופעל לשינוי משמעותי של החוקה. כמו כן, המצב הכלכלי המשיך להידרדר. כל זה הביא את העם המצרי לצאת שוב פעם לרחובות ולהפיל את הנשיא, סך הכל שנה אחת אחרי שנבחר. על מהפכה זו חתום הצבא המצרי בראשות עבד אל פתח א סיסי, שבשנת 2014 נבחר לנשיא החדש של מצרים. כיום א-סיסי הוא הנשיא המצרי שנבחר כביכול בבחירות דמוקרטיות אך למרות כל המהפכות העם המצרי עדיין סובל משחיתויות, פגיעה בסיסית בעקרונות דמוקרטיות ובעיקר עוני וכלכלה כושלת. השיר של ראמי עאצם נחשב עוד בתחילת המהפכות לשיר המחאה הראשי שמבטא את עקרונותיה ורעיונותיה. זהו השיר:

https://www.youtube.com/watch?v=Y9Re4zJkoQM

عيش بالمصري يعني حياة

عاشها المصري حضارة سنين

والنيل لو يعطش مجراه يرويه عرق المصريين

عيش بالمصري يعني حياة

عاشها المصري حضارة سنين

والنيل لو يعطش مجراه بكره يفيض ويوفي الدين

عيش … حرية … عدالة اجتماعية

لقمة عيش الناس الامرا الفلاح والعامل يابا

لقمة عيش مش لقمة سخرة تيجي بعديها اي حكومة

لقمة عيش الناس الامرا الفلاح والعامل يابا

لقمة عيش مش لقمة سخرة حناخدها لو مش بالذوق

عيش … حرية … عدالة اجتماعية

لما تقول كلمة حرية لازم ترفع ايدك فوق

الحرية لقمة هنية تيجي بعديها اي حكومة

لما تقول كلمة حرية لازم ترفع ايدك فوق

الحرية لقمة هنية حناخدها لو مش بالذوق

حناخدها لو مش بالذوق

حناخدها لو مش بالذوق

عيش … حرية … عدالة اجتماعية

לחם במצרית זה חיים

המצרי חי את תרבותו שנים

ואם הנילוס יהיה צמא תרווה אותו זיעת המצרים

לחם במצרית זה חיים

המצרי חי את תרבותו שנים

ואם הנילוס יהיה יבש, מחר הוא יציף ויחזיר כפליים

לחם, חופש, צדק חברתי

פת לחם של הנסיכים, הפלאחים והפועלים

פת לחם איננה בדיחה, אלא זכות שמגיעה לנו

פת לחם של הנסיכים, הפלאחים והפועלים

פת לחם איננה בדיחה, ואנחנו ניקח אותה, אפילו בכוח

לחם, חופש, צדק חברתי

כאשר אתה אומר "חופש" עליך להרים ידך למעלה

החופש הוא מזון ערֵב שמגיע לנו על פי חוק

כאשר אתה אומר "חופש" עליך להרים ידך למעלה

החופש הוא מזון ערֵב, וניקח אותו, אפילו בכוח

ניקח אותו אפילו בכוח

לחם, חופש, צדק חברתי

1. ציין: חופש העיסוק-הזכות לפרנסה

הצג: חופש העיסוק היא הזכות הבסיסית של אדם לעסוק בכל עיסוק או מקצוע בו יחפץ. חופש העיסוק משליך על תחומים רבים מקיום פיסי ופרנסה בסיסית דרך מעמד חברתי ועד אפשרות להגשמת שאיפות כלכליות, משפחתיות וחברתיות.

הסבר: המוטיב העיקרי של השיר שחוזר גם בפזמון: "לחם, חופש, צדק חברתי". הוא הלחם (عيش). הלחם הוא מטאפורה לפרנסה. הלחם מתבטא כמצרך הבסיסי ביותר שלו זקוק כל אדם על מנת לחיות בכבוד. אדם שאין באפשרותו לקנות אפילו לחם, איננו מסוגל לפרנס את משפחתו וככל הנראה מדרדר למצב כזה בעקבות כלכלה לא תקינה. המחאה בשיר היא בעצם על ההתנהלות במדינה המצרית שמובילה לחוסר צדק חברתי ולהגבלה של חופש העיסוק בדמות כלכלה כושלת. השחיתות וההתנהלות הכלכלית הלא תקינה של מנהיגי מצרים הם אלה שהוציאו את האנשים לרחוב להפוך את השלטון והם אלה שנגדם יוצא המשורר בשירו. את חופש העיסוק דורש המשורר ואומר: "פת לחם איננה בדיחה אלא זכות שמגיעה לנו... ...פת לחם איננה בדיחה ואנחנו ניקח אותה אפילו בכוח". המשורר לא דורש לעצמו עושר רב אלא את זכותו הבסיסית, את פת הלחם הקטנה: "פת לחם של הנסיכים, הפלאחים והפועלים", כלומר פת לחם שמגיעה לכל אדם באשר הוא אדם ללא קשר למעמדו בחברה. בבית השלישי מסביר המשורר בעצמו את המטאפורה: "החופש הוא מזון ערב וניקח אותו אפילו בכוח".

2. אני מסכים עם עמדת הדובר ולכן גם בחרתי בשיר אשר עם מסריו אני מתחבר. המשורר לא מוחה על כך שהוא לא חי בוילה עם שתי מכוניות, המשורר מבקש לעצמו פת לחם קטנה, פרנסה בסיסית ומכובדת שמגיעה לכל אדם. הזכות לפרנסה מכובדת שנגזרת מחופש העיסוק הינה זכות אדם בסיסית. כל אדם זכאי לעסוק במקצועו ולקבל את ההזדמנות להתקדם בחיים ולהתפרנס בכבוד. בעקבות כשלים מנהליים ואישיים, מנהיגי המדינה לא נתנו לבן אדם את האפשרות לעבוד ולהתפרנס, אפילו בפת לחם קטנה ולכן פגעו בזכותו לפרנסה. חופש העיסוק הבסיסי של העם המצרי נפגע ויש בזכותו למחות על כך והשיר הוא ביטוי למחאה.

3. את המחאה במצרים אשר בראשה חופש העיסוק, אותו דרשו המוחים, ניתן להקביל בישראל למחאה החברתית בשנת 2011 שלמעשה התקיימה באותו שנה עם המחאה במצרים. בעקבות עליית יוקר המחיה בישראל ובמיוחד עליית מחירי הדירות, המצב הכלכלי של תושבים רבים בישראל הדרדר ואלפים יצאו למחות ברחוב. בשיא המחאה יצאו מיליון אזרחים לרחוב. האזרחים מחו על יוקר המחיה ועל הקושי להתפרנס בכבוד ולחיות בכבוד. המחירים הגבוהים במשק שאינם פרופורציונאליים לשכר הממוצע של האזרח הישראלי מקשים על החיים ופוגעים בזכות לפרנסה וזכות לחיות בכבוד. כמו תושבי מצרים, כך גם תושבי ישראל מחו באופן כללי על תפקוד לא תקין של כלכלת המדינה שבעצם פוגע באזרחיה במגוון תחומים ובמיוחד בחופש העיסוק ובזכות לפרסנה.

4. מהעבודה למדתי רבות על חופש העיסוק. התעמקתי וזכיתי להבין יותר את זכותו של הבן אדם לחיות בצורה מכובדת מבחינה כלכלית ועוד יותר הבנתי לעומק את זכותו למחות על פגיעה חופש העיסוק. בנוסף לאירועים היסטוריים במדינת ישראל ובמדינת מצרים למדתי יותר מכל על הכח של העם. כאשר העם מאוחד הוא יכול בעזרת מחאה דמוקרטית חוקית להפיל ולהעלות משטרים שונים. כאשר העם לא מרוצה מהנהגת המדינה יש בזכותו ואף בחובתו לצאת לרחוב ולמחות. מסתבר, שכח המחאה הוא החזק ביותר בדמוקרטיה.